כשהמטפלת הופכת ליורשת: שני פסקי דין חדשים חושפים טפח מתופעת ניצול הקשישים

יגאל, שהנושא קרוב לליבו, מדגיש את חשיבות ההבחנה בין רצון חופשי אמיתי לבין השפעה בלתי הוגנת. הוא מצביע על סימנים שיכולים להעיד על פגיעה ברצון החופשי, כמו בידוד מהמשפחה, שינויי התנהגות, תלות מוגברת במטפל, או היעדר תיעוד ברור של מצבו הקוגניטיבי של המצווה.

יגאל אף מתייחס באופן חלקי לרפורמה המוצעת על ידו, ושאותה הוא מבקש לקדם (ושלגביה פרסם לא מזמן נייר עמדה):

1. חובת אימות על ידי גורם שיפוטי: עבור מבוגרים מגיל 70 ומעלה, יידרש אישור צוואה או עסקת מתנה על ידי גורם שיפוטי (רשם ייעודי או בית משפט, בדומה למסלול של אישור הסכמי ממון). גורם זה יוודא את רצונו החופשי של המעניק, יכולתו הקוגניטיבית והבנתו את השלכות הפעולה, טרם אישור פעולת ההעברה/צוואה.

2. איסור על ייצוג כפול של עורך הדין – פעמים רבות, עורך הדין שנדרש לטפל בעסקת מתנה בין מבוגר לאדם אחר (ואין זה משנה אם מדובר בילד או באדם אחר) מתגלה בדיעבד כעורך הדין של הנהנה מעסקת המתנה. אמנם, עורך הדין מחויב לחובות אתיות, אולם לצערנו נראה כי קיומן של חובות אלה אינו מספק הרתעה מספקת. על כן יגאל מציע לקבוע איסור גורף על עורך דין לייצג את שני הצדדים בעסקת מתנה שבה מעורב אדם מעל גיל 70, או לחייבו להמליץ בכתב למעניק המתנה ליטול ייצוג משפטי נפרד.

3. הנהגת חובה לבנקים להזהיר לקוחות מבוגרים – כאשר אדם מעל גיל 70 מבקש לצרף בן משפחה כשותף או מיופה כוח בחשבון, הבנק יידרש להזהירו בכתב על ההשלכות האפשריות (בנוסח שיוכתב מראש) ולאמת את הבנתו. מנגנון זה ירתיע את מי שמבקש להשתלט על הנכס, ויגן על הבנק מתביעות אם יקיים את הפרוצדורה כנדרש.