מאמרים ופרסומים
על המרחק הלא מחמיא בין משפט לצדק, או: כיצד אקמאי הצליחה לשמור 3.74 מיליון דולר לעצמה על חשבון עובד מפתח
על המרחק הלא מחמיא בין משפט לצדק, או: כיצד אקמאי הצליחה לשמור 3.74 מיליון דולר לעצמה על חשבון עובד מפתח
מה קורה כאשר מעסיק מתכנן בקפידה את מועד פיטוריו של עובד, כך שיחמוק מתשלום מיליוני דולרים שהובטחו לו חוזית? וכשלמנהל הישיר של אותו עובד יש אינטרס כלכלי אישי בעיתוי המדויק של הפיטורים? מקרה חדש שהנו נגזרת של אירוע אקזיט בהייטק מעלה שאלות מטריד בדבר הגבול בין תכנון עסקי לגיטימי לבין ניצול ניסוחים טכניים בחוזה. בית הדין לעבודה הכיר במפורש בתזמון המכוון – אך קבע שהחוזה הוא חוזה, והמילים הן המילים. וכדבריו: מותר למעסיק לתכנן את פיטורי העובד באופן שימנע ממנו מענק חוזי. זהו פסק דין שמדגים ניתוח משפטי טוב, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שאולי התוצאה לא נפלה במקום הנכון.
עורך הדין יגאל קולוף, שותף במחלקה המסחרית של משרדנו, מציג ניתוח ביקורתי של תוצאת פסק הדין ושואל: האם פרשנות פורמליסטית של לשון החוזה צריכה לגבור על חובת תום הלב, על פערי הכוחות בין עובד למעסיק, ועל אומד דעת הצדדים האמיתי? ומה המסר שהתוצאה הזו משדרת לעובדי הייטק שמקריבים שנים מחייהם בתקווה ובציפייה להגשים את החלום להתעשר מאופציות?
למאמר המלא - לחצו כאן
